בתעשיית הטקסטיל, התפקיד העיקרי של בגדי חוץ הוא לספק הגנה מפני גורמים סביבתיים. בסביבה רטובה, הדרישה הבסיסית ללבוש היא לשמור על האדם יבש. לכן, השכבה החיצונית של הבגד חייבת להיות עמידה בפני לחות. למעשה, לבדים וביגוד דוחי מים, עמידים במים ואטומים למים יש תכונות מעט שונות.
במגע עם מים חומרים דוחי מים יוצרים חרוזים מבחוץ אותם ניתן להסיר בקלות ממשטח הבד. משמעות הדבר היא שמים אינם יכולים לחדור בקלות לחומר. עם זאת, למגע ארוך יותר עם מים או הפרש לחץ גבוה יותר, חומר זה יכול לספוג מים. בדים דוחי מים הם בדרך כלל מבני טקסטיל קומפקטיים או חומרים נפוצים המטופלים בכימיקלים הידרופוביים. למרות שעמידות במים ודוחה מים משמשים לעתים קרובות לסירוגין, בדים עמידים במים יחזיקו מעמד זמן רב יותר כדי להשרות במים. עמידותו למים של חומר מוגדרת כאטימות של אותו חומר לנוזלים, כלומר, חומר עמיד למים חייב להיות עמיד למים.
ישנן שתי שיטות למדידת אטימות הבד. הראשון מדמה גשם בעוד השני חושף את הבד ללחץ הידרוסטטי. הערך המינימלי ללחץ הידרוסטטי שאינו דולף על פני הבד, הנחשב חסין גשם, הוא 5.000 מ"מ עמודת מים, בעוד שלחומרים עמידים למים, הלחץ ההידרוסטטי יכול להגיע ל-10.000-15.000 מ"מ עמודת מים. חומרים המיועדים לתנאים קשים הם בדרך כלל בעלי דירוג עמיד למים של בין 15.000 ל-30.000 מ"מ של עמוד מים. בדים כאלה אטומים לחלוטין למים ואינם דולפים גם בגשם כבד.
להלן מספר תקנים שפורסמו על ידי האיגוד האמריקאי של כימאים וצבעוני טקסטיל (AATCC), המבוססים על בדיקות עמידות למים שבוצעו במעבדות מתקדמות:
כמו כן, הארגון שלנו מספק שירותי בדיקת עמידות למים עם הצוות המיומן והמומחה שלו וציוד טכנולוגי מתקדם, בין שלל מחקרי הבדיקות, המדידות, הניתוח וההערכה שהוא מספק לעסקים במגזרים שונים.